בכלוב האריות

אליזבת הביטה בשלושת ילדיה, שהיו קצת מבוהלים מהאריה העצבני שהסתובב בכלוב שלו, איך נאמר זאת, כמו ארי בסוגר. "עכשיו אתם תראו שאמא שלכם לא מפחדת מכלום. אחרי זה תבינו לא להתעסק איתי." אמרה בגרמנית, למרות שהסיפור הזה התרחש בלוס אנג'לס לפני כ 90 שנים. אליזבת פתחה את דלת הכלוב, אחזה בשוט, ונכנסה פנימה. הילדים, שכעת היו מבועתים, ראו את אימם מצליפה בשוט ואת האריה מתכנס לו בפינה. "אתם רואים? אפילו האריה מפחד ממני!".

לקראת החג וברוח המשפחתיות הממשמשת ובאה, נזכרתי בכמה סיפורים של אמא שלי, על סבתא שלה, אליזבת, או כמו שקראו לה - סבתא ממי. אפשר לומר בעצם שזו האמא של הסבתא שלי, כך שאותה סבתא ממי אחראית במידה לא מבוטלת לחלק מהשגעונות של הסבתא שלי, שגעונות שגם מצאו דרכם לשאר בני המשפחה, במידה זו או אחרת. כמה דוגמאות להלן.

הדוד קרל, שהיה האח של הסבתא, היה טיפוס יוצא דופן בפני עצמו. הוא מעולם לא נישא, כנראה בשל הפחד מאימו, והעביר את חייו האפרוריים והמשמימים בתור מנהל סניף בנק. אני זוכר אותו בתור איש מאד מוזר, גב כפוף כמעט לתשעים מעלות, אוחז תמידית בתיק עור חום. כמה סיפורים הכניסו אותו לפנתיאון המשפחתי – העובדה המאד משונה שתמיד נהג לומר תודה לסובבים אותו, אפילו אם רק הגישו לו תה, ברצף של חמש שפות לפחות: "פילן דנק" (גרמנית), "מרסי בוקו" (צרפתית), "ת'נק יו" (אנגלית), "שוקרן" (ערבית) ו"תודה רבה" (עברית). כל פעם, ללא יוצא מן הכלל. או אותה פעם בה אמא שלו שלחה אותו לבדוק אם יש דואר. "יש דואר" אמר קרל. "איפה הוא?" שאלה אימו בפליאה. "לא אמרת לי להביא, אמרת לי רק לבדוק".

לנושא השני מגיעה פסקה חגיגית בפני עצמה. כאשר הדוד קרל התחיל לנהוג (זה היה כנראה בתקופה בה המציאו את המכונית בערך) הסבירו לו שכאשר מתקרבים לצומת חייבים לבדוק שאין מכוניות המתקרבות לצומת, מחשש לתאונה. הגיוני. קרל, כפי שכבר הבנתם, היה בחור אחראי ולקח עיצה זו לתשומת ליבו. באחת הפעמים, כאשר התקרב לצומת, קרל שמר מרחק בטוח מאיזור הסכנה, כיבה את המנוע, יצא מהרכב ועשה את דרכו בצעד מהוסס לצומת. כאשר הבחין שאין מכוניות בקרבת מקום, עשה את דרכו חזרה לרכבו, שמח וטוב לב. קרל הניע את הרכב ונכנס לצומת ללא חשש. אך מכיוון שכל התהליך לקח לו כמה דקות, כמובן שכבר הגיעו רכבים לצומת... למרבה המזל, המכוניות של פעם לא היו חזקות ומהירות כפי שהן היום, כך שקרל יצא בשריטות בלבד. תנסו לדמיין את הקטע הזה...

לאותו דוד קרל היה בן דוד מוזר לא פחות, ולמרבה הפלא, גם לו קראו קרל. אבל הוא קיבל את הכינוי "שירמ-שלייקר", "החובט במטריה" אם תרצו, בתרגום חופשי לעברית. קרל השני קיבל את הכינוי המענין, יש להודות, כיוון שגם הוא לא היה חזק בקרב בנות המין היפה, ואפילו הובך מאד מקרבתן של נשים. לכן שערו את סערת הרגשות בה היה נתון קרל 2, כאשר מספר יצאניות ניסו לדבר איתו כאשר הגיע לתחנת הרכבת, באחד מימי החורף במאה שעברה. קרל כל כך נלחץ מהסיטואציה, והפתרון הטוב ביותר שהוא מצא היה לחבוט ביצאניות במטריה שלו. בהחלט מאגר גנים משובח.

חג שמח!

הנקראים ביותר

צרו קשר ישיר עם מטפלים ללא תיווך

50966

מטפלים באתר

הרשם לאתר

עקבו אחרינו בפייסבוק
והשארו מעודכנים!

מצאו מטפלים מצאו עבודה